ביהמ"ש: נהג סמי-טריילר ספג "מיקרו טראומות" במהלך הנהיגה, אשר מכוסות בפוליסה

מבוא וטענות הצדדים

6.        1.        מהי 'מיקרו-טראומה', ומה ההבחנה בינה לבין מחלה או חשיפה נמשכת? האם 'מיקרו-טראומה' מכוסה בפוליסת הנכות התאונתית הנדונה? והאם, בהקשר של תרומה שווה של גורם תאונתי וגורם מחלתי, הורם נטל הראיה להוכחת נכות מתאונה?

7.        2.        לפניי תביעה לתגמולי ביטוח לפי חוזה לביטוח נכות תאונתית [נספח 121; צורף כנספח א' לכתב התביעה ולסיכומי הנתבעת].

8.        3.        התובע טוען כי במשך שנות עבודתו כנהג סמי-טריילר ספג 'מיקרו-טראומות', בדמותן של קפיצות וטלטלות במהלך הנהיגה. קפיצות וטלטלות אלה גרמו לו לרטט בעמוד השדרה. לימים החל לסבול כאבים ומגבלות בעמוד השדרה הצווארי והמותני, שהתגבשו כדי נכות צמיתה בדרגה בינונית.

9.        4.        הנתבעת טוענת כי לא הוכח קשר סיבתי בין הנכות לגורמים חבלתיים; וכי הפוליסה, שאינה אמורה להתפרש כחיקוק סוציאלי, אינה מכסה מיקרו-טראומות. מכל-מקום, לא נותרה לתובע כל נכות בעמוד השדרה המותני; ובעמוד השדרה הצווארי - נותרה לו רק נכות קלה, שרק מחציתה נזקפת למיקרו-טראומות עקב נהיגת רכב כבד ומחציתה לשינויים ניווניים.

10.    5.        המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר מיכאל טנצמן, בחוות דעתו מיום 18.8.07 ובתשובותיו מיום 6.11.07 לשאלות הבהרה, קבע כי לתובע נותרה נכות בעמ"ש צווארי בשיעור 10%, ובעמ"ש מותני בשיעור 5%. עוד קבע המומחה כי קיימות אסכולות שונות בשאלת הקשר הסיבתי. בצד התיעוד בדבר שכיחות-יתר של נכויות בעמוד השדרה בקרב נהגי רכב כבד - ידועה שכיחותן של נכויות כאמור בקרב כלל האוכלוסייה, עקב שינויים ניווניים בלבד, אף ללא חשיפה לרטט בעמוד השדרה על בסיס יומיומי. כמו כן ידוע כי לא כל הנוהגים ברכב כבד מפתחים נכויות בעמוד השדרה כאמור. לפיכך, ונוכח העמימות הסיבתית המובנית לסיטואציה של 2 גורמים פוטנציאליים שתרומתם הקונקרטית אינה ידועה, קבע המומחה כי יש מקום לזקוף את הנכויות הללו הן על חשבון הנהיגה והן על חשבון השינויים הניווניים. בהיעדר הוריה על חלוקה מדויקת בין גורמים אלו, מבחינת השפעתם היחסית - זקף המומחה את מחצית הנכויות שמצא על חשבון המיקרו-טראומות שנגרמו לתובע עקב הנהיגה הממושכת על רכב כבד.

11.    6.        הנתבעת מוסיפה וטוענת, בעקבות קביעותיו של המומחה, כי משמעות הדבר היא שהתובע לא הוכיח את האופי התאונתי של נכותו מעבר למאזן ההסתברות, כנדרש.

12.    7.        התובע משיב וטוען כי בהיעדר גורמים קונקרטיים מוכחים זולת המיקרו-טראומות, כגון עודף-משקל - יש לזקוף את מלוא הנכות על חשבון המיקרו-טראומות; וכי, בניגוד להגדרה בחוק הביטוח הלאומי, דווקא ההגדרה בפוליסה אינה מדגישה את האופי הפתאומי אלא את האופי החיצוני של גורם הנכות, המתממש בענייננו.

13.    8.        עקב שינוי בסידור העבודה של בית המשפט, נוצר אצלי עומס עבודה חריג שגרר עיכוב בכתיבת פסק הדין. התנצלותי המערכתית לפני הצדדים.

אפיון של חבלות זעירות מצטברות (מיקרו-טראומה)

14.    9.        הפרדיגמה של תאונה היא אירוע ממוקד בזמן ובמקום, שהתרחשותו הקונקרטית באותו מקום ובאותו זמן אינה וודאית, שבו נגרם נזק עקב כוח חיצוני לנפגע [השוו בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה מיום 23.5.99 (להלן: 'בג"ץ המל"ל'), פסקה 12, שם נקבע כי תאונה מאופיינת ב"פתאומיות ומסוימות"].

15.    10.    לא מקובל להשתמש במושג 'תאונה' לציון אירוע ממוקד כאמור, ואפילו פתאומי, שבו נגרם נזק עקב כוח פנימי לנפגע, כגון אוטם לבבי או מוחי, שכשלעצמו לא נגרם עקב אירוע חיצוני. אין צריך לומר ששינויים ניווניים, שאינם ממוקדים בזמן, ושנגרמים עקב תהליכים ביולוגיים פנימיים, אינם בגדר 'תאונה'.

16.    11.    על אף האמור בהגדרות שונות, ובטיעוני הנתבעת - היעדר הצפיות של האירוע אינו רכיב אינהרנטי למושג. תדע שכך הוא, שהרי יש תאונות רשלניות; ובהיעדר צפיות - רשלנות מנין? לשם המחשה, נוכח הסטטיסטיקה של תאונות הדרכים, שהן תאונות פרדיגמאטיות, לא ניתן לדבר בעניינן על חוסר צפיות כללי, אלא רק על חוסר וודאות בהתרחשותה של תאונה קונקרטית בזמן ובמקום מסוימים. נראה כי לכך הייתה הכוונה באותן הגדרות [ראו, לדוגמא, בג"צ 1199/93 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 22.11.93: "תאונה מעצם טיבה הינה בלתי צפויה, בלתי מכוונת ופתאומית"].

17.    12.    לא נהוג להשתמש במושג 'תאונה' לציון מצב מתמשך בעל אופי רציף, שהנפגע בא בגבולו ולא הוא בא בגבולו של הנפגע. לדוגמא, השתחררות של קרינה מזיקה, המתחילה במועד מסוים ובמקום מסוים, ונמשכת שנים תוך התפשטות לאזורים נרחבים - עשויה להיחשב כתאונה עבור מי שהיה באותו מקום ובאותו זמן, עובר להשתחררות; אך לא תיחשב לתאונה עבור מי שניזוק מן החשיפה הנמשכת לאחר שהגיע, לאחר זמן וביודעין, לאזור החשיפה.

18.    13.    בהקשרים תעסוקתיים נהוג לדבר על נכות, שנגרמה עקב חשיפה נמשכת, לא כעל נכות מתאונת-עבודה - אלא כעל נכות ממחלת-מקצוע. זוהי, אפוא, הפרדיגמה הנגדית והמשלימה של ההיזקים החיצוניים: לא אירוע ממוקד - אלא מצב נמשך; לא התרחשות בלתי וודאית - אלא מצב ידוע.

19.    14.    אמור מעתה: פוליסת נכות תאונתית אינה מכסה נזקים רפואיים פנימיים, כגון מחלות; ואינה מכסה נזקים עקב חשיפה למצב חיצוני נמשך ומזיק, כגון מחלות-מקצוע. אולם היא מכסה נזקים שנגרמו עקב אירועים חיצוניים ממוקדים, שהתרחשותם הקונקרטית בזמן ובמקום מסוימים אינה וודאית.

20.    15.    כעת ניתן לדון בשאלת מהותן, וכיסויין בפוליסה, של חבלות זעירות מצטברות ('מיקרו-טראומות'). הורתה ולידתה של דוקטרינה זו בניסיון להעניק סעד סוציאלי מתבקש, למי שנפגע כתוצאה מחשיפה חיצונית לגורם שמצדיק את הסעד המבוקש, שאינו ממוקד בזמן ובמקום, ועל כן אינו כלול, לפי פשוטו, בגדרו של המושג 'תאונה', הנקוב בחיקוק המזכה. בהיעדר אזכור של המחלה הנדונה ברשימה הסטטוטורית של מחלות-המקצוע - אין לנפגע, ולבית המשפט, מפלט זולת הכרה בחשיפה המזיקה כברצף של חבלות זעירות מצטברות, שכל אחת מהן עונה על ההגדרה של 'תאונה', ובהצטברותן הן גרמו לנזק הנטען [דב"ע לא/5-0 ושדי נ' המל"ל מיום 28.3.71, פסקאות 13-14; בג"ץ המל"ל, פסקאות 12-13].

21.    16.    ככל שהחשיפה הנדונה היא הומוגנית יותר, כך גובר האופי הפיקטיבי של יישום הדוקטרינה (אף כי הוא עשוי להיות מוצדק, משיקולים משפטיים שונים). בהקשרים כאלה, החלת הדוקטרינה מהווה, למעשה, נקיטה של פרשנות תכליתית, שלפיה 'תאונה' - לרבות חשיפה נמשכת, שהרי זו כזו גרמו לפגיעה בנסיבות המצדיקות סעד; ומה לי חשיפה נקודתית פתאומית, מה לי חשיפה נמשכת וידועה.

22.    17.    אולם, ככל שאין מדובר על חשיפה הומוגנית, אלא יותר על שרשרת של אירועים ממוקדים בזמן ובמקום, שביניהם לא מתקיימת כל חשיפה מזיקה - כך רלבנטי יותר לאפיין את שרשרת החבלות הזעירות כשרשרת של תאונות, על כל ההשלכות המשפטיות של הגדרה זו.